<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף לד:</h2>
כתב הר"מ במז"ל במלוה ולוה פי"ד [הט"ו] מנה לי בידך אין לך בידי כלום או פרעתיך אמר לו התובע השבע לי הסת אמר ליה הנתבע והרי שטר יש לך עלי ואתה רוצה להשביעני ואח"כ תוציא השטר אמר ליה הבא שטר הורו רבותי שאם אמר לא היה לי שטר עליו מעולם או אבד ממני אומרין לו בטל כל שטר שיש לך עליו ואחר כך תשביעהו הסת או החרם חרם סתם או לך ובקש עד שתמצא השטר. וכתב עוד [הי"ג] מי שהיה לו שטר חוב על חבירו ואבד ואפילו העדים קיימים שקנו מידו וטוען שפרע נשבע הסת ונפטר והורו רבותי שאפילו היה החוב לזמן ועדין לא נשבע הסת שפרעו שאנו חושדין שמא פרעו ולפיכך קרע השטר או שרפו. וכן הורו שאם יצא מתחת ידי אחר ואמר לוה ממני נפל ופרעתיו נאמן בשבוע' הסת אף על פי שלא הגיע זמנו עדין כי מאח' שאינו ביד מלוה אין כאן חזק' שאין אדם פורע תוך זמנו. עוד מדבריו בטוען ונטען פ"ט [ה"ח] כל הנשבעין ונוטלין אינן נשבעין על כל מה שנטל כלומר כגון שלא יתנו לו בית דין שבועה על תביעתו והה"נ אם תבע עשרים ואח"כ אומר כשירצה לישבע עשרה הן אין אומ' מאחר שאינך יכול לישבע על כל מה שתבעת לא תשבע על העשרה אלא נשבע על העשר ויטול. עוד אמר במלוה ולוה פי"ג [ה"ה—ו'] מלוה חבירו וקבע לו זמן בין בשטר בין בעל פה בין על המשכון בין מת מלוה בין מת לוה אינו יכול לתבוע עד סוף הזמן וסתם הלואה שלשים יום ואם התנה שיתבע לו כל זמן שירצה יכול לתובעו ביומו שתנאי ממון הוא. טען מלוה היום סוף הזמן והלוה אומר עד י' ימים קבעת לי נשבע לו הסת ואם הביא עליו מלוה עד אחד שהיום סוף הזמן נשבע לוה שבועת התורה כשאר כל הטענו'. עוד כתב זה אומר ה' ימים וזה אומר עשרה ימים אומר למלוה המתן ה' ימים שאתה מודה ואז ישבע הסת שנשאר ה' ימים עדין. מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי או נתתיו לך או יש לי לך בידי ואני יש לי בידך במנה כסו' במנה פירו' פטו' ואע"פ שבעל דינו אומ' אני יש לי בידך כמו שהודית ואת' אין לך בידי כלו' אין משגיחי' על דבריו אלא הנתבע נשבע הסת שכדבריו כן הוא או שבועת התור' ואם יודה מקצת וכן כתוב בספר התרומ'. ועוד כתב שלדברי הגאוני' נשבע בנקיטת חפץ כדין נשבע על המשכון ואינו יכול לומ' כב' נפטרתי מבית דין מאח' שנשבעתי ולא מהני' בי תפיסתך. אם תקע לו כפו באמונתו חייב ליתן לו כל מה שחייב עצמו שיש בידו בתקיעת כף שנאמר תקעת לזר כפך ודוקא שיש עדי' שתקע לו כפו או שמודה אבל אין עדים והוא כופר או שאומ' על מנת כן תקעתי נאמ' ואם נכנס ערב בתקיעת כף בענין שבעלמא בלא תקיעת כף ערבות כזה היה צריך קנין אינו מועי' בו תקיעת כף בלא קנין שלא על אמונתו הלוהו כך כתב רבינו מאיר בתשובה בשם רבי יצחק בר' מנחם וכל זה שאמר לו באמונתו כי הוא חמור כמו שבועה ועל כן נאמן בלא שבועה כדאמרינן במחוייב שבועה לחבירו ואמר נשבעתי.
